<h1>ראבי"ה סימן אלף ס"ח</h1>
<h2>דף מ:</h2>
כל הצלמים אסורים וכו' וחכמים אומרים אינן אסורין אלא כל שיש בידו מקל או ציפור או כדור רשב"ג אומר אף שיש בידו אפילו צרור אפילו קיסם אפילו כל דבר. והלכה כרשב"ג בכל מקום ששנה במשנתנו.
<h2>דף מא.</h2>
אמר רבא מחלוקת בשל כרכים אבל בשל כפרים דברי הכל אסורין דלפלחין עבדי להו.
המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין. אמר שמואל אפילו שברי ע"ז. מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין ואוקימנא בעומדין על בסיסן שלא נשתברו. ועבודה זרה שנשתברה מאיליה אסורה דהלכה כר' יוחנן.
<h2>דף מב:</h2>
אפרוחים שקננו בעצי אשירה וצריכין לאימן הוה להו כמו ביצים דידהו ואסורין.
והלכה כרשב"ג דצורות שעל המכובדין אסורין ושעל המבוזין מותרין ובפ"ק [סי' אלף נ"א] פי' לה. והילכתא כשמואל דאמר [מ"ג ע"ב] אילו ואילו מבוזין הן. ואע"ג דרב פליג עליה הא תניא כוותיה דשמואל. והלכה כר' שמעון בן אלעזר בצורת דרקון.
<h2>דף מג.</h2>
ונכרי מבטל ע"ז של חבירו וכ"ש שלו ואפילו בעל כרחו ובלבד שיודע בטיב ע"ז ומשמשיה אבל גר תושב דלא פלח לה לא מבטל כדאיתא בפרק בתרא [ס"ד ע"ב].
<h2>דף מד:</h2>
ומותר לרחוץ במרחץ של ע"ז שהרי אינו נוהג בו מנהג אלהיות כדחזינן בעובדא דרבן גמליאל שרחץ במרחץ של איפרודוטי. ושמעינן מינה שאם ישראל נכנס למרחץ ושוב נכנס הגוי מותר לרחוץ עמו שהרי הוא בא בגבולי[נו]. אבל אם קדם הגוי לא, שאסור לרחוץ עם הגוי כדאיתא בפירקי דרבי אליעזר בן הורקנוס. ואם הרחיק ממנו ד' אמות שרי כדחזינן גבי צואה דמרחיק ד' אמות ומתפלל ולא אמרינן כל הבית כולו כד' אמות כדפרישית במסכת ברכות [ס"ס ס"ט]. ואסור להרהר בדברי תורה בבית המרחץ אבל לאונסו שרי כדאיתא בפרק טבול יום [זבחים ק"ב ע"ב]. ודברים של חול מותר לאומרם בלשון הקודש ושל קודש אסור לאומרם בלשון חול.
<h2>דף מה.</h2>
וקיימא לן אין נעבד במחובר ולא בבעלי חיים לאסור להדיוט עד שיעשה מעשה. והמשתחוה להר ההר מותר ומה שעליו אסור. ומיהו אבנים אסורות למזבח וכן לכל דבר מצוה. וכן בהמה שהשתחוה לה צמרה פסול לתכלת. והמשתחוה לאילן שנטעו ולבסוף עבדו אפילו למאן דשרי, לולבו פסול, דלולב וכל הני לא איפשיטו ואזלינן לחומרא. ושעוה של ע"ז לנרות של מצוה פסולה כדפרישית בפ"ק [לעיל ס"ס אלף נ"א]. וכן המשתחוה למעיין אפילו נביעי מארעיה מותרין להדיוט ולנסכים פסולין. אבל מים של רבים אינן נאסרין כלל.
<h2>דף מז.</h2>
מי שהיה כותלו סמוך לע"ז ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ארבע אמות. וההוא רווחא ממלא ליה בהיזמי והיגי. היה שלו ושל ע"ז נידון מחצה על מחצה אבניו ועציו ועפרו מטמא כשרץ.
<h2>דף מז:</h2>
שלשה בתים [הן בית] שבנו מתחילה לשם ע"ז הרי זה אסור סיידו וכיידו לע"ז אפילו אם עשה הסיוד והכיוד בגופה של אבן נוטל רק מה שחידש הכניס לתוכו ע"ז והוציאה הרי זה מותר.
שלש אבנים הם אבן שחצבה מתחילה לבימוס אסורה סיידה וכיידה וחידש נוטל מה שחידש העמיד עליה ע"ז וסילקה הרי זה מותרת. ומינה שמעינן דין כלים של (בית) [מת] ומפורש נמי בסוף פרק נגמר הדין [סנהדרין מ"ז ע"ב].
<h2>דף מח.</h2>
שלש אשירות הן אילן שנטעו מתחילה לשם ע"ז הרי זה אסור גדעו ופסלו לשם ע"ז והחליף נוטל מה שהחליף (מותיר) [העמיד] תחתיו ע"ז [ונטלה] הרי זה מותר.
איזהו אשירה כל שיש תחתיה ע"ז רבי שמעון אומר כל שעובדין אותה וכו' עד הואיל ולצורה הן עובדין נתיר להן את האילן. ופסקינן הילכתא כשמואל דאמר איזוהי אשירה סתם דאמר הני תמרי ניהוי לשכרא דבי ניצרפי.
<h2>דף מח:</h2>
לא ישב בצילה, ואפילו בצל צילה, ואם ישב, אפילו בצילה שהוא צל קומתה, טהור. וכל שכן בצל צילה. לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור. ואי ליכא דרכא אחרינא אפילו לכתחילה עובר תחתיה ומיהו אדם חשוב יתרחק ולא יעבור כעניין שאמר רב ששת לשמעיה. והכי נמי תניא בסוף פרק נגמר הדין [סנהדרין מ"ז ע"ב] נמצאת אומר שלש קברות הן וכו' עד קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה.
<h2>דף מט.</h2>
ההיא גינתא דאזדבל בזבל ע"ז שלחה רב עמרם קמיה דרב יוסף כי האי גוונא מאי שלח ליה הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי דזה וזה גורם מותר. ופי[רשתי] שפי[ר] הך דרבי יוסי ודרבי אליעזר דאמר יוליך הנאה לים המלח בתשובות של פסחים [סי' תי"ד—תט"ו].
<h2>דף מט:</h2>
אמר רב חסדא אמר רב הלכה כר' אליעזר. ונפקא מיניה דהיכא דחד גורם הוא סגי ליה ביוליך הנאה לים המלח.
כיצד מבטלה קירסם וזירד וכו' הרי זו בטלה שפאה לצרכה [אסורה שלא לצרכה] מותרת. והשפאין לעולם מותרין כאשר שנינו בברייתא כמאן דאמר מותרין. והני מילי גוי ששיפה אבל ישראל ששיפה ע"ז בין לצורכו בין לצרכה בין היא בין שפאיה אסורין. וקיימא לן כרב באיסורי דאמר ע"ז שנשתברה מאיליה צריך לבטל כל קיסם וקיסם והני מילי כשהדיוט יכול להחזירה אבל אין הדיוט יכול להחזירה מותרת כדלעיל בפ"ק [סי' אלף נ"א].
רבי ישמעאל אומר שלש אבנים הן כו' וחכמים אומרים את שהוא נראה עמו אסור וכו'. והלכתא כחכמים. ותקרובת ע"ז אינה בטילה עולמית דכתיב ויצמדו לבעל וגו'.
<h2>דף נא:</h2>
אמר רב שימי בר חייא כל שהוא לפנים מן הקילקולין אפילו מים ומלח אסור חוץ לקילקולין דבר של נוי אסור ושאינו של נוי מותר. ומסקנא הכי דתקרובת ע"ז כעין פנים אם בא לפנים מן הקילקולין אפילו [אין] עבודתה באותה תקרובת נאסרת ואין לה ביטול עולמית. ואם אינו כלל דומה לכעין פנים אפילו אם עבוד' [באותה] תקרובת אינו נאסר ואפילו לפנים מן הקילקולין. ומיהו מתחייב על ידה לסברת רב נחמן אמר רבה בר אבוה [נ"א ע"א]. ומים ומלח הי' בפנים, מים לניסוך ומלח למליחת קרבנות, הילכך אע"פ שאינו של נוי אסור. ועוד השמיענו רב שימי רבותא שאע"פ שהמים והמלח אינם קריבים בפני עצמן במזבח, אפילו הכי כיון שטפל לקרבן דמי קצת לכעין פנים. ודמי לפרכילי ענבים דאע"ג דכתיב [דברים כ"ו] והנחתו פני ה' אלהיך מיהו כלל וכלל אינן קרבין שרק (הגידולים) [הגוזלות] שעמם קרבים כדאיתא במס' בכורים [פ"ג מ"ה]. והיינו דקאמ' אלא פרכילי ענבים לא כעין פנים איכא ולא זריקה המשתברת איכא וכו'. ובית קוליס דנאסר משום שנעשה כמגדל ע"ז ויש לו ביטול שמשם ע"ז הוא ולא משום תקרובת ע"ז. ודבר של נוי אפילו אינו כעין פנים ואפילו חוץ לקילקולין נאסר רק אם הניחוהו כדרך נוי וגם יש לו ביטול אם אינו כעין פנים. ואם הניחוהו שלא כדרך נוי מותר כדאמרינן גבי מצא מעות וכו'. וסנדל של תקרובת ע"ז דמשמע בפרק מצות חליצה [יבמות ק"ג ע"ב] דאין לו ביטול וחליצה פסולה, לא משום נוי הוא אלא יש מרבותי' שפירשו דמיירי כגון שהבהמה הוקדשה וגם הקריבוה לע"ז הילכך גם העור נאסר שהרי אפילו פירשה נאסר משום דניחא ליה בניפחיה כדאיתא בפרק אין מעמידין [ל"ד ע"ב]. ובשאלתות פרשת זאת תהיה [מצורע סי' פ"ח] פי' כגון שקוצצה מתחילתה כעניין שתירץ רבה בר עולא בפרכילי ענבים כגון שבצרן מתחילה לכך. ובזה העניין [פירש] רבינו שב"ט. ועניין נרות של ע"ז ולחם חוקם פירשתי בפרק ראשון [לעיל ס"ס אלף נ"א] וגם עניין המסים של ע"ז והא דתנן מי שהיה לו גינה או מרחץ וכו' פירשתי הכל בפ"א [לעיל סי' אלף נ"ב].
ע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישראל משתעבד. ומשמשי ע"ז אסורין עד שנשתברו.
<h2>דף נב:</h2>
נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חברו וישראל אינו מבטל ע"ז של נכרי. וע"ז של ישראל שזכה בה והגביה ופסק מעותיה אין לה כלל ביטול לא על ידו ולא על ידי נכרי כדתניא [נ"ג ע"א] הלוקח גרוטאות מן הגוים ומצא בהן ע"ז אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר ואם משנתן מעות משך יוליך לים המלח. המבטל ע"ז ביטל משמשיה, ביטל משמשיה משמשיה מובטלין והיא אסורה.
<h2>דף נג.</h2>
כיצד מבטלה קיטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה אע"פ שלא חסרה בטלה. ואוקימנ' שפחסה בפני'. רק בפניה השתין בפניה וזרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה מכרה או מישכנה רבי אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל. ובפ"ק [סי' אלף נ"א] פסקנו כרבנן.
<h2>דף נג:</h2>
ע"ז שהניחוה (עין) עובדיה בשעת שלום מותרת בשעת מלחמה אסורה. בימוסאות של מלכים מותרין מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברין ומפרש בגמרא שמניח פעמים דרך זו ועוברין דרך אחרת. (ת"ר לוה עליה או שנפלה עליה מפולת וכו') בימוס שנפגם מותר ומזבח בעינן שינתץ רובו. והא תניא כוותיה דר' יוחנן בימוסין שהעמידו גוים בשעת השמד אע"פ שהשמד בטל בימוסיו לא בטלו.
<h2>דף נד:</h2>
חליפי ע"ז אסורין חליפי חליפין [מותרין] ואית תנ(י)א דפליג ואמר דחליפי חליפין נמי אסורין והוא הדין עד מאה ויותר דכל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו.
